דרום מערב איטליה - 2/4/2015
רשומות הטיול
יצאנו לדרך בטיסה לרומא שהייתה אמורה לצאת בשעה 1810, מכיוון שהיו רק 50,000 נוסעים בנתב"ג באותו הערב היא יצאה קרוב יותר ל 1910. לרומא הגענו בסביבות 2300, מזוודות, בוסטרים (הם תמיד יוצאים במסוע הכבודה החריגה...), רכב – זמן הגעה משוער למלון 0200.
אבל לי וליוחאי לא אכפת, הילדים ישנים מאחורה, כריכים וקפה מתחנת דלק כבר בטעם של איטליה וברקע הפלייליסט המוכר שמלווה אותנו בכל הטיולים מאז 2003 (יוחאי אוהב לגוון). מבחינתנו הטיול כבר החל.
הגענו למלון בשעה היעודה, לשמחתנו, גיל ולינה הקדימו אותנו מעט וגיל יצא לקבל את פנינו. כמה כיף לראות פרצוף מוכר במקום וזר.
למחרת, אחרי ארוחת בוקר זריזה תפסנו את ההסעה מהמלון למרכז העיר. אודות נאפולי שמענו אזהרות לרוב- שנשמור על הילדים, שנשמור על התיקים, שאי אפשר להסתובב בה עם עגלה שהיא מטונפת, שהיא מגעילה. ובכן הכל פשוט לא נכון, אולי למעט הטינופת שגם בה מצאנו חן מסוים.
התחלנו במרכז העיר ביקרנו בכמה קתדרלות, שתינו קפה בבית קפה נאפוליטאני אמיתי שהשירות בו גרוע אבל האוכל טעים, עצרנו בשני דוכני פיצה שונים ואכלנו פיצה מטוגנת ופיצה מגולגלת שהיו טעימות מאוד ושמנו פעמינו למוזיאון הארכאולוגי. המוזיאון מרהיב באמת כמו שמספרים ומכיל המון ממצאים מפומפיי ביניהם ציורי קיר, פסיפסים ופסלים עצומים שגם חובבי ארכאולוגיה כמונו לא ראו בשום מקום אחר. כשיצאנו מהמוזיאון כבר היינו שוב רעבים אז עצרנו לקנות כמה פירות אצל איזה יקרן ומשם המשכנו לפניקולור (גם אנחנו לא ידענו מה זה ומזל שגיל, ידידנו המהנדס, האיר את ענינו. אתם יכולים לקרוא על זה פה.) כדי לטפס מעלה לנקודת תצפית על העיר כולה, הנמל והווזוב שניבט מרחוק.
בשלב זה חלקנו כבר התעייפנו (נטע) אבל האחרים (יוחאי) לא רצו להחמיץ את הנמל אז ירדנו למטה בפניקולור אחר ועצרנו לאכול גלידה בבכירת הגלידריות בנאפולי Casa Infante. שווה ביותר!
התלבטנו אם להישאר לאכול בעיר או לחזור למסעדה של המלון. יעלה רצתה לעלות על א' והמלון ניצח, בכל זאת ליל הסדר...רגע לפני שעלינו על המונית עצרנו לקנות כמה גבינות ואיזה נקניק שיהיה.
ארוחת הערב היתה בינונית ויעלה בילתה אותה בשינה על הצלחת אבל החברה הטובה והיין עשו את שלהם והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.
למחרת מזג האוויר התקדר, החלטנו להתחיל את היום בטיפוס על הןוזוב ומשם להמשיך לפומפיי (עתיקות אפשר לראות גם בגשם). החנינו את הרכבים בחניון העליון של ההר, שילמנו בנפרד עבור הכניסה והחניה והתחלנו בטיפוס מעלה. הטיפוס לא קשה למיטבי לכת כמונו אבל מזג האוויר ומשטר הרוחות על ההר לא היו לטובתנו. בדרך עצנו לשוקו חם וכריכים עם נקניק מאתמול והמשכנו בכוחות מחודשים עד הלוע כשיוחאי מבדר את הילדים בעלילותיו של הילד שנכנס להר געש. כדאי לשים לב לכך שמזג האוויר בפסגה קר משמעותית מזה שבחניה ומומלץ להיערך בהתאם (ולא להגיד לעצמכם בשביל מה להיסחב עם המעיל הזה?!).
בדרך למטה החלטנו לנסוע להרקולנאום (Herculanum), שכנתה הלא מוכרת של פומפיי שנקברה יחד אתה בערימות של אפר בעת התפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה. הרקולנאום אמנם קטנה מפומפי (שזה ייתרון אם מבקרים בה בגשם) אך נשתמרה טוב ממנה. השתמרו בה רחובות שלמים, מבני ציבור מפוארים וכמה וילות מרהיבות בהן ניתן למצוא פסיפסים וציורי קיר מרשימים ביותר. משם המשכנו לאמאלפי(Amalfi) , בה נמצא מקום הלינה השני שלנו. הדרך הייתה גשומה מאוד ו"הקוסטה אמאלפיטאנה", דרך החוף של אמאלפי, לא עשתה עלינו רושם רב, כנראה שתאורה נכונה היא כל ההבדל בין נוף עוצר נשימה לסתם כביש אפור ומפותל. בעיקר רצינו להגיע למלון ולעבור לבגדים יבשים.
הגענו למלון, התייבשנו , התארגנו בזריזות ויצאנו העירה לאכול. אחרי הפארסה של ארוחת הסדר במלון החלטנו לא לבטוח במזלנו הטוב ולבחור מסעדה בעזרת ידידנו Trip Advisor וכמה שהוא צדק.
La Taverna di Masaniello היתה מעולה וכמוה גם הקינוח המושלם Pasticceria Andrea Pansa
למחרת התחזית ניבאה גשם כבר משעות הצהריים (בחיינו שזו לא הייתה התחזית כשיצאנו מהארץ), לא אמרנו נואש, שמנו נפשנו בכפנו ילדינו על ברכינו ותפשנו אוטובוס תיירים בעל גג פתוח לראוולו (Ravello) השכנה. בדיעבד לא הייתה כל הצדקה לעשות כן (למעט קולות ההתלהבות של הילדים בשתי הדקות הראשונות של הנסיעה) כי ישנו קו רגיל לגמרי שעושה את אותה הדרך ויוצא באותן שעות ובחצי המחיר. אבל הי, באנו להנות.
בראוולו היתה אווירת נפלאה, פסח שלנו הוא פסחא שלהם, בכנסיה התקיימה מיסה בליווי מקהלה והאיטלקים כולם בילו בבתי הקפה שמקיפים את הכיכר, מתענגים על קוקטיילים כתומים עם שוקולד מריר בצד או קפה בעמידה על הבר. אנחנו התפנקנו בכריכים, במאפים ממולאים כל טוב ובפטל טרי וביקרנו בשתי הוילות הנפלאות רופלו וצ'ימברונה. שהן באמת יפות ומטופחות גם אחרי מאות שנים (ועוד בגשם). נפלאה במיוחד מרפסת האינסוף בוילה צ'ימברונה שמשקיפה על המפרץ אמאלפי כולו. כשהחל הגשם בדיוק על פי התחזית שמנו פעמינו חזרה לאמאלפי לשנת צהריים. בערב סיירנו לאורך החוף עד שובר הגלים וחזרה אכלנו ארוחת ערב חביבה למדי והלכנו לישון.
